"טיול מאורגן" צמד המילים שלא קורה כבר הרבה זמן, קרה השבוע.
קבוצת מטיילים ראשונה מגיעה לנתב"ג.
כשעמדתי בהמתנה למטיילים שלי בדלפק הקבוצות שבשער 32, ניגשה אלי מאבטחת ערנית במיוחד לברר מה אני בדיוק עושה שם ולמי אני מחכה…
"זה דלפק קבוצות" עניתי, "ואני מחכה לקבוצה שלי, היית מאמינה?" אמרתי לה בחיוך
והיא בחיוך חזרה השיבה שכבר המון המון זמן אף מדריך לא פקד את המקום ובטח לא חיכה כאן לקבוצה ובגלל זה נראתי לה קצת חשודה…
חייכנו אחת לשנייה מבסוטיות, חולקות לרגע געגועים לאקשן ולריגושים שרק נמל תעופה יודע לייצר.
ניצנים ראשונים של חזרה לשגרה?
למעלה מחודשיים עברו מאז שיצאה הקבוצה האחרונה שלנו לטיול.
התרגשתי להדפיס כרטיסי טיסה
התרגשתי להכין מעטפות למטיילים,
לפתוח קבוצת וואטסאפ לטיול, לענות להם על כל השאלות…
אז הקבוצה הראשונה מתחילת הלוחמה יצאה, ואמש כבר הספיקה לחזור.
היה טיול חלום. אנשים היו באורות ובהודיה במשך כל הטיול.
גם המדריכה.
הטיולים הבאים פורסמו כבר ואנו מלקטים נוסעים לקבוצות שלנו אט אט.
לפנינו "שגרת מלחמה". ארוכה כנראה.
הרשו לעצמכם לשבור אותה.
חותמת בדרכון, היא אופציה מעולה לשבירת שיג-רע שכזו.
וכמה אנו מתפללים לחזור ארצה לבשורות טובות…
אורלי סלומון
